החלטה בתיק בש"א 9937/07

1.      לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, מניעות והעדר עילה. עניינה של התביעה הוא סכסוך בין הצדדים ומי מטעמם שנדון מספר פעמים בערכאות כאשר במקביל מתנהלת בוררות בין חלק הצדדים שטרם הגיעה לידי הכרעה. הואיל והבקשה מתמקדת בסילוק התביעה על הסף, לא ראיתי צורך לפרט את כל ההליכים שבין הצדדים ואתמקד בדרוש לשם הכרעה בבקשה.

2.      המשיבות הגישו תביעה כספית נגד המבקשים אשר מטעמי אגרה הועמדה על סך 2,500,001. לפי הנטען בתביעה, המשיבה 1 (להלן: " ענת"), הינה חברה בשליטת אלדד בר לב (להלן: " בר לב"), שעסק בין היתר בתחום המימון ובתחום הסלולרי. המשיבה 2 (להלן: " חברת שרות") הינה אף היא חברה בבעלות ובשליטת בר לב.  המבקשים (להלן גם : " אניסימוב ושני"), הינם מנהלים ובעלי מניות של חברה בשם מ.א.ש. פון תקשורת בע"מ (להלן " חברת תקשורת").

3.      בעקבות סכסוך שפרץ בין הצדדים בקשר לעסקה שנרקמה בין ענת לבין חברת תקשורת הוגשה תביעה לבית משפט זה, ת.א. 1837/00, במהלכה הגיעו הצדדים לידי הסכם לפיו הסכסוך יועבר לבוררות לפני כב' השופט בדימוס שאול אלוני. ענת הגישה במסגרת הבוררות תביעה נגד המבקשים, אך  הבורר הודיע שאינו מוסמך לצרפם כצד לבוררות. בעקבות זאת, הגישה ענת תובענה לבית המשפט לבטול הסכם הבוררות (ה"פ 1181/02), זאת לאור טענתה שגם המבקשים היו אמורים להיות צד לבוררות. בית המשפט, כב' השופטת גרסטל, בפסק הדין מיום 20.10.03, דחתה את התביעה. התביעה שלפני נועדה למעשה לעקוף את שנמנע עד כה, דהיינו לתבוע את המבקשים באופן אישי, כאשר המטרה הינה חיוב המבקשים בהתחייבויות תקשורת, ובאופן שאם יזכו המשיבות בתביעתן נגד תקשורת, תוכלנה לממש את פסק הדין גם כנגד המבקשים.

4.      כתב התביעה מתייחס לארבע פרשיות שונות:

חוב המגיע לענת מחברת תקשורת בגין הפרת הסכם אשראי שבין אלה מחודש יוני 1996 (להלן : " הסכם האשראי"), השתלטות המבקשים על רכוש חברת שירות וגזילתו שנעשה ביום 29.3.99, פרשת סלביט בע"מ שעניינה  רכישת פעילות של  מתן שירות וביטוח ללקוחות בתחום הסלולר, וגניבה והוצאה שלא כדין של כספים מקופת חברת שרות בשנים 1997-1998.

5.      אחר שעיינתי בבקשה בתגובה ובתשובה, על נספחיהם, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

      6.   החוב בגין הפרת הסכם אשראי והשתלטות על רכוש חברת שרות

6.1       בין ענת לבין חברת שרות נחתם בחודש יוני 1996 הסכם אשראי שעניינו העמדת אשראי מענת לחרבת תקשורת כנגד מתן שיקים של לקוחות חברת תקשורת. לפי הנטען בתביעה, לא עמדה חברת תקשורת בהחזר האשראי כמתחייב מהסכם האשראי ובאופן שכבר בשלהי 1996 לא כובדו שיקים של לקוחותיה כך שבסוף שנת 1996 עמד חובה על סך העולה על 1.3 מליון ש"ח. בין הצדדים נוהלו מגעים שונים בקשר עם הסדרת החוב כאשר בהקשר זה הוסכם על מיזם חדש, והוחלפו בין הצדדים טיוטות שאף שהאחרונה בהן לא נחתמה, נטען שיש לראותה בגדר הסכם מחייב (סעיף 36 לכתב התביעה).

6.2              בהמשך, בשלהי סוף שנת 1998 כך נטען בסעיף 42 לכתב התביעה, החלו להתברר לבר לב: " העובדות כהוויתן. התברר לו בדיעבד כי אנסימוב פתח, כבר בתקופת הסכם האשראי ובהמשך תוך כדי עבודות כמנהל ב(חברת ) שרות, במהלך מתוכנן מראש אשר נועד למשוך כספי  מענת תוך שימוש בשיטות רמייה והונאה".

6.3              בסעיפים 43 ואילך לכתב התביעה מתוארות אותן שיטות הונאה ותרמית שנודעו לבר לב עוד בשלהי 1998, תוך שנטען שביום 29.3.99 השתלט אניסימוב על משרדי חברת שרות, רוקן אותם וגזל את רכוש החברה.

6.4                    המשיבות עותרות לחייב את המבקשים בהחזר האשראי כמו גם בפיצוי בגין גזילת רכוש חברת שרות. כאמור, בכתב התביעה מאשרות התובעות, קרי המשיבות, שעובדת קיום  החוב היתה בידיעת מנהלן מר בר לב כבר בסוף שנת 1998, לא כל שכן היה ידוע שאין בכוונת המבקשים להשיב את האשראי מאחר והמבקשים תכננו מראש לנקוט בפעולות תרמית לרוקן את חברת שרות.  מכאן, שבעת הגשת כתב התביעה, ביום 22.2.06, חלפו למעלה משבע שנים לעניין התיישנות התביעה בגין פרשיות אלה. לא התעלמתי מטענת המשיבות בתגובתן לבקשה  כי רק ביום 29.3.99 נחשפה לראשונה כוונת המבקשים שלא להחזיר את החוב בגין האשראי אך טענה זו אינה דרה בכפיפה עם הנטען בכתב התביעה, סעיפים 42 ואילך בהם נטען במפורש כי כבר לקראת סוף שנת 1998 החלו להתברר למבקשות העובדות הנכונות לגרסתן לפיהן המבקשים נקטו בפעולות להונות את המבקשות, וזאת תוך " שיטות רמייה והונאה". מכאן, שעל המשיבות היה להגיש את התביעה לכל המאוחר בשלהי שנת 2005 שכן בניגוד לנטען בתגובה, העובדות ביסוד עילות תביעה אלו והונאה, היו בידיעת המבקשות בשלהי שנת 1998 בעבור למעלה משבע שנים מהגשת התביעה ואין מנוס אלא להורות על דחיית התביעה בגין עילות אלה.

6.5        להסרת ספקות אציין כי העובדה שביום 29.3.99 השתלט אניסימוב על משרדי חברת שרות והחליף את מנעולי המשרד וגזל את רכושה, הינה פרי מהלך שתוכנן עוד קודם, דבר שנודע לבר לב עוד בשלהי שנת 1998 כאמור בסעיף 42 לכתב התביעה. לכן, אין בעובדה שחלק מהפעולות נעשו עוד בטרם חלוף תקופת ההתיישנות לשנות מהמסקנה שכן על " העובדות המהוות את עילת התביעה", כלשון חוק ההתיישנות התשי"ח- 1958, נודע למשיבות עוד קודם לכן.

בשולי הדברים, מפסק הדין מיום 20.10.03 שדחה את תביעת המשיבות לבטול הסכם הבוררות התחוור להן סופית שלא ניתן לצרף את המבקשים כצד לבוררות, ולא הייתה מניעה בידן להגיש את התביעה נגד המבקשים סמוך לאחר מתן פסק הדין, ולכל המאוחר טרם חלוף שנת 2005, דבר שהיה מאיין את טענת ההתיישנות.

7.         גניבה

בסעיפים 89 -90 לכתב התביעה נטען באופן לקוני כי במהלך השנים 1997 1998 הוציאו המבקשים שלא כדין כספים מקופת חברת שירות בדרכים שונות ובכללן בדרך של זיוף, גניבת מכשירים סלולרים, גניבת שיקים ועוד. אין כל פרוט בכתב התביעה, מתי נודע הדבר לראשונה למשיבות, מדוע הוגשה התביעה רק בחלוף שנים כה רבות מאז התרחשו האירועים הנטענים בגינם נתבעים המבקשים לשלם למשיבות סך של 2 מיליון ש"ח, פרוט רכיבי הנזק ועוד. אין בתגובת המשיבות לבקשה כל מענה ענייני לטענות המבקשים כי עילת התביעה בגין פרשה זו, התיישנה לאור העובדה כי אירועים אלה התרחשו מעל שבע שנים קודם להגשת התביעה. למותר לציין כי אם לעמדת המשיבות נודע להן על הגניבה לראשונה רק ביום 29.3.99 בדומה לפרשיות הקודמות, אזי מסקנתי לפיה אלה התיישנו, חלה גם על עילת הגניבה. לפיכך, דין עילה זו להדחות מחמת התיישנות.

8.         פרשת סלביט

שונה המסקנה באשר לעילת התביעה בנוגע לפרשת סלביט. עניינה של זו ברכישת פעילות חברת סל ביט בע"מ (להלן: " סל ביט"), שסיפקה שירותי ביטוח ושירות ללקוחות סלולוריים. לפי ההסכם שנחתם בעניין, תשלם חברת שירות לסל ביט סך של 349,000 דולר ובתמורה תועבר פעילות האחרונה לידי שירות. על ההסכם בין הצדדים חתם אניסימוב בשם חברת שירות. לעמדת המשיבות, רק ביום 25.4.99 נודע להן לראשונה ממכתב של סל ביט כי האחרונה חתמה ביום 15.3.98 גם על הסכם עם חברת תקשורת שבבעלות המבקשים, שלא היתה פעילה עד אז וכאמור בסעיף 81 לכתב התביעה. לטעמן של המשיבות הסתירו המבקשים וסל ביט ממנה כי לאחר שחברת שירות תשלם את מלוא התמורה דנן, תועבר פעילות סל ביט לחברת תקשורת ולא לחברת שרות ששילמה את התמורה. לפיכך, מייחסות המשיבות לאניסימוב הפרת חובת אמון כמי שהיה מנהל בחברת שירות ופעל גם תוך ניגוד עניינים כאשר בהמשך אף הודיע ללקוחות סל ביט כי חברת שירות שינתה את שמה לחברת תקשורת.

9.      בבקשת הסילוק על הסף טוענים המבקשים כי יש למחוק את העילה שכן הסכם הבוררות ממצה את כל הסכסוכים ולא ניתן איפוא להגיש תביעות בעניינים אלה. דין טענה זו להדחות ולו מהטעם שהמבקשים התנגדו לצירופם כצד להליך הבורות ואין הם יכולים להחזיק את החבל משתי קצותיו. המבקשים מנועים מלהעלות מחד גיסא טענה כי לא ניתן לצרפם להליך הבוררות מחמת שלא היו צד להסכם הבוררות ומאידך גיסא לא ניתן לתבוע אותם בבית המשפט שכן הוסכם שכל חילוקי הדעות יידונו בבוררות. גם ההסכמה המאוחרת לדחיית תביעה שהגישה ענת נגד עו"ד אייל וסל ביט ומנהלה, אינה יכולה לסייע למבקשים אף אם נטען בה שכל עילותיה נדחות כנגד אותן נתבעים ומי מטעמם. המבקשים אינם " מי מטעם" אותם נתבעים והמיוחס להם בכתב התביעה אינו בהיותם מטעם סל ביט או עו"ד אייל אלא מתפקידם בחברת שירות וחברת תקשורת וכפי שפרטתי לעיל. גם אם המבקשים מוזכרים בכתב התביעה האמורה, אין בכך כדי למנוע מהמשיבות להגיש את התביעה נשוא החלטתי שכן הם לא נתבעו בתביעה האמורה ואזכורם שם היה דרוש לצורכי התביעה האמורה. הסכם הגישור במהלכו נדחתה התביעה נגד עו"ד אייל והאחרים אינו בגדר הסכם לטובת צד שלישי שכן אין בו כל התחייבות לפטור את המבקשים כנתבעים.

10.       גם טענת המבקשים באשר להעדר יריבות להדחות. לדידם הפעילות המיוחסת להם נעשתה באמצעות חברת תקשורת ואין כל טענה להרמת מסך המקימה תשתית לחבות אישית. ראשית, כתב התביעה מייחס למבקשים חבות על בסיס הפרת אמונים תוך ניגוד עניינים בתפקידם כנושאי משרה בחברת שרות (סעיף 85). בנוסף, כתב התביעה מייחס למבקשים תרמית, שאף היא בגדר עילה הניתן לתבוע נושאי משרה במישרין וכל זאת בלי שאביע עמדה לנכונות הנטען.

11.       סוף דבר, דין הבקשה להתקבל בחלקה ואני מורה על דחיית התביעה מחמת התיישנות באשר לעילות התביעה הנוגעות להפרת הסכם האשראי, גזילת רכוש חברת שירות, ופרשת הגניבה. התביעה בנוגע לפרשת סל ביט תדון כסדרה.

לאור התוצאה אליה הגעתי, יישאו המשיבות בהוצאות בסך 15,000 ש"ח בצירוף מעמ.